בן חנה ומשה, נכדו של הרה"ג אליהו ראם, נצר למשפחת רבנים וגאונים אשר שושלת-היוחסין שלה מגיעה עד הגר"א מוילנה, נולד ביום י"ט באלול תרפ"ו (29.8.1926) בירושלים. למד בבית-הספר "תלמוד-תורה מזרחי" בירושלים והצטיין בלימודיו ובנועם הליכותיו. היה חבר במקהלת בית-הכנסת "שירת ישראל" ובין המצטיינים בחוג למעשי אמנות בבית-הספר. הוא החל ללמוד בבית-המדרש למורים של "המזרחי", אך בפרוץ מלחמת-העולם השנייה נאלץ להפסיק את לימודיו ולעבור לעבודה מפרנסת. שלמה-חיים למד הנהלת חשבונות. היה בעל שכל חריף ומקיף וזיכרון מופלא וכל אשר קרא זכר על בוריו. הוא השתלם יפה במקצועו והיה אמור לקבל תואר רואה-חשבון מוסמך. בכושרו הארגוני הרב, בחריצותו ובשקט הפנימי שלו ידע לעורר הוקרת כל הבאים עימו במגע. היה שומר דת ומסורת.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לשירות מלא בחטיבת ירושלים ומילא תפקיד בפל"ם. השתתף בהדיפת התקפה קשה של הלגיון הערבי על הר-ציון והועבר לקורס רגמים אשר סיים אותו בהצטיינות. אחר-כך שימש כרגם בגזרות שונות: מלחה, דיר אבו-טור, ובהתקפה על העיר העתיקה. לפני צאתו לקורס סמלי מרגמות נשלח ביום כ"ג באלול תש"ח (27.9.1948) עם חוליה להר-ציון כדי להפגיז את ריכוזי הלגיון הערבי. בדרכם נפתחה עליהם אש חזקה מעמדות הלגיון והוא נפגע בלבו מצרור כדורים ומת במקום. נקבר בשייח'-באדר א'.

במלאות שנה לנופלו הוצאה חוברת מיוחדת לזכרו.

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.